"ותכל כל
העבודות – לא תעשו מלאכה"
פרשת פקודי חותמת את
ספר שמות ומסכמת את חטיבת הפרשות העוסקות בבניית המשכן. עם סיום עבודות המשכן וטרם
האיכלוס, התורה מפרסמת את כתבי הכמויות והחומרים ששומשו בבניית המשכן. גם כשמדובר
בביתו של ה' התורה דואגת לשקיפות בכל הנעשה בתהליך הבנייה היות ומדובר בכספי
הציבור.
נשים לב שבניית המשכן
מתחילה עם פנייה של הקב"ה למשה לבקש מהעם תרומה של חומרים עבור הבנייה. פרשת
ויקהל שנקראה בשבת שעברה מפרטת את נידבת ליבם של בני ישראל ומפרטת את כל התרומות
שנאספו ומוקירה בכל הנדבנים שנרתמו למשימה הציבורית.
לאחר שפרשת ויקהל
מאריכה בתיאור התרומות והחומרים שנאספו, פרשת פקודי מספקת דו"ח מאוד קונקרטי
ותכליתי לגבי ביצוע העבודות והחומרים וכתבי הכמויות שבהם השתמשו. בפרשת פקודי לא
מוזכר שוב כל עניין התרומה והנדבה. פרקים אלו עוסקים במלאכה שנעשית. ההתיחסות
לכמות הזהב אינו מגיע מכיוון גודל התרומה אלא דווקא לתאר את גודל המלאכה שנעשית:
"כָּל-הַזָּהָב, הֶעָשׂוּי לַמְּלָאכָה, בְּכֹל, מְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ--וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה, תֵּשַׁע וְעֶשְׂרִים כִּכָּר, וּשְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים שֶׁקֶל".
בניית המשכן מושט על
שני עקרונות אלו: התרומה והמלאכה.
על הקשר המחייב בין
תרומה למקדש אנו נלמד משלמה המלך בבניית בית המקדש. שלמה משקיע הון עתק בבניית
המקדש. הוא דואג להשתמש באבנים יקרות, חלונות שקופים אטומים ומצפה את כל הבית
מבפנים ומבחוץ בזהב. הוא אינו חוסך בכלום ומשתמש במיטב העצים, האבן והמתכות העומדים
לרשותו. לאחר סיום הבנייה שלמה חונך את הבית ע"י זבח צאן ובקר "אשר לא
יספר מרוב". עם השלמת המקדש שלמה נושא תפילה בו הוא מרחיב על מטרת הבית:
"לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחֹת אֶל-הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמֹעַ אֶל-הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה. וְשָׁמַעְתָּ אֶל-תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל-מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל-הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ.". כשאנו רוצים לקבל
משהו מהקב"ה אנו נדרשים גם לתת מעצמנו. כפי שאנו מתפללים בתפילת הימים
הנוראים " ותשובה ותפילה וצדקה – מעבירין את רוע הגזרה". יש קשר בין
הנתינה ומעשינו הטובים ובין היכולת שלנו לגשת ולבקש בקשות מאת הבורא.
נחזור אל בני ישראל
במדבר. בבקשתו של משה העם ממהר להירתם למשימה ומנדב מיד מכל הבא ליד עבור בניית
המשכן. אך מאיפוא יש לבני ישראל זהב? ביציאת מצרים שאלה אשה מאת שכנתה כלי כסף
וכלי זהב. את כל הזהב שהיה לעם לתרום הם קיבלו במתנה מהמצרים. עוד לפני שנתבקשו
לתרום מזהבם לטובת המשכן בני ישראל הראו שהם מוכנים לתת ממונם גם לטובת עגל הזהב.
איזה ערך יש לזהב כאשר כולם השיגו אותו בקלות ערב היציאה ממצרים? הערך של החומר
קשור לעמל הנדרש במציאת החומר ובהפקתו והכמות המצויה בשוק. במדבר קשה מאוד לדבר על
ערך חליפין של חומרים.
בנקודה זו חשוב להבין
את תפקיד המלאכה במשכן. בני ישראל תורמים לא רק מממונם אלא גם ואולי בעיקר את זמנם
ואת עמלם. הגמ' במסכת שבת מסבירה ש39 המלאכות האסורות בשבת הן אותם המלאכות שנדרשו
לבניין המשכן. אם נביט ברשימה נראה ש24 ממלאכות אלו מתארות את הכנת הצבע, צביעת
הצמר והכנת הבדים ואריגים. 7 מלאכות נוספות קשורות בהכנת העורות ששימשו כמכסה
למשכן ושאר ה8 מלאכות האחרות הם כלליות השיכות בבנייה בכללותו. בכל הנוגע בזהב,
בנחושת ובאבנים יקרות אין אף מלאכה ספציפית. עיקר הדגש במלאכה ע"פ המשנה היה
בהכנת התכלת והארגמן, הבדים והעורות, כולם דברים שיחודיים למשכן ולא נשנו בבניית
בית המקדש מאוחר יותר.
בני ישראל הנמצאים
במדבר מקבלים את מזונותיהם מהשמים. הם אינם צריכים לדאוג לאף אחד מצרכיהם הרגילים
של בני אדם. הם לא צריכים להתפרנס ובמדבר גם אם תרצה לא ניתן לעבד את האדמה. במה
בני ישראל עוסקים כל היום? איזה מן חברה ניתן לקיים כאשר איש אינו צריך לדאוג
לפרנסתו, אינו נדרש לייצר שום דבר ואינו מתחרה לקדם את העולם בשום צורה שהיא.
עבודת המשכן הוא שלב
מקדים לכניסה לארץ ישראל. בני ישראל מתבקשים לעבוד והעם קופץ על המציאה. אם נדייק
בפסוקים נראה שהמוכנות לבא ולעבוד עבור בניית המשכן היה כל כך גדול עד שלא היה
מספיק עבור כולם. "וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ. וַיְצַו מֹשֶׁה וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ וַיִּכָּלֵא הָעָם מֵהָבִיא. וְהַמְּלָאכָה הָיְתָה דַיָּם לְכָל-הַמְּלָאכָה לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ וְהוֹתֵר." הגיוס למלאכת המשכן הייתה מוצלחת כל כך עד כדי
שמשה נדרש לבקש מהעם שיפסיקו להגיע.
למרות שבסיכום הבנייה
אנו מונים את משקלם רק של החומרים היקרים כגון הזהב והנחושת דווקא העבודות הפשוטות
כגון צביעת הצמר והאריגה הם שזכו להיענות החיובית כל כך מאנשי ונשי בני ובנות ישראל.
נעיין שוב במלאכות
המשכן. רשימת המלאכות למרות שמבוסס על מלאכות המשכן הם למעשה אותם מלאכות של חיי
היום יום: מלאכות הקשורות בהכנת הלחם, הביגוד, הכתיבה והבניין. לא במקרה המלאכות
שנדרשו עבור בניית המשכן הם אותם המלאכות שימשיכו ללוות את בני ישראל בחיי היום
יום עם הכניסה לארץ.
שלוש פעמים מוזכר
מצוות השבת בסמיכות למצוות המשכן. רק מי שעמל בשאר ימות השבוע מסוגל להעריך את יום
המנוחה, השבת. מלאכות המשכן מספקות לבני ישראל עבודה בששת ימי השבוע כדי שיוכלו
להנות מהשבת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה