יום שישי, 14 במרץ 2014

פרשת צו


מוקד המזבח

לאחר שלבי התכנון והביצוע, תיאור המידות והחומרים של המזבח במחצית השניה של ספר שמות, באה פרשת צו להורות פן נוסף של המזבח – הפן התפעולי. מלאכות רבות נעשות על גבי המזבח ומסביבו. פרשתינו עוסקת בעבודת הקרבנות המצווה על הכהנים ומפרטת לגבי כל סוג קרבן מהם החלקים המגיעים למזבח, לכהנים ובמקרים מסויימים אף למביא הקרבן.

הפרשה פותחת בציווי לכהנים לשמור על אש תמיד על גבי המזבח. נציין שעבודת המשכן פותחת כל יום עם קרבן התמיד של שחר ומסתיימת עם קרבן התמיד של בין הערביים. לאורך הלילה ממשיכה האש לבעור את שארי האמורים וחלבים של הקרבנות עד לבוקר למחרת וחוזר חלילה.

ניזכר במידות המזבח כפי שקראנו בספר שמות. המזבח גודלה 5 אמות רוחב על 5 אמות אורך (כ2.5X2.5מ'). גובהו של המזבח 3 אמות (כ1.5מ'). מוקד המזבח הוא בעל שטח קטן יחסית עבור מגורה שצריכה לדלוק תמיד. גם גובה המזב היה מתבקש שהכהן היה עומד מלמטה וזורק את חלקי הקרבן על המזבח מרחוק. מעניין לשים לב שלמרות שהכהן זורק את הדם אל יסוד המזבח, כל דבר העולה על המזבח צריך להיעשות מקרוב: "והרים", "ושמו", "והקריב", "ויקטר", "וערכו", "ונתן".  ההגעה אל המזבח חייבת להיות דרך כבוד כפי שראינו בספר שמות "ולא תעהו במעלות על מזבחי", כל שכן ההנחה על המזבח נעשית דרך כבוד ולא ע"י זריקה מרחוק.

מעבר לדרך הכבוד, ניתן אולי לראות עקרון נוסף מתפעול המזבח. ויסוט האש על המזבח כך ש"אש תמיד תוקד על המזבח" מצד אחד, ומצד שני "והקריב המזבחה", דורש התעסקות תמידית. מהפעולה הראשונה בבוקר "וביער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר" ועד הפעולה האחרונה בסוף היום "כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו".  עבודת ה' במשכן היא עבודה תמידית ודורשת התעסקות זהירה בכל רגע נתון.

הזהירות הדרושה בעבודת המזבח מסביר אולי מדוע דווקא המזבח הוא הסמל לכפרה. רוב הקורבנות מובאות על שגגה ולא על מזיד. אילו היינו זהירים יותר קרוב לוודאי שהחטא היה נמנע. בהקרבת הקרבן מביא הקרבן נחשף לעבודה מדוקדקת של זהירות והתמדה לפני ה'.
קובץ:Mizbeah.jpg

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה