פרשת בשלח

בין החומות – קריעת ים סוף כמרחב ניסי

בקריאה של השבוע אנו פוגשים את תמצית הנס ושינוי סדרי טבע לעין כל בקריעת ים סוף, מאורע החותם את גאולת ישראל ממצרים. רש"י על פרשתינו מביא את דברי חז"ל במדרש אגדה שבו מתואר גודל הנס בכך ש"ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים". כלומר, כל אחד מבני ישראל שזכה לעמוד "ביבשה בתוך הים" ראה תופעה ניסית שכמותו אפילו נביאי ישראל שהיו עדים לניסים כבדרך קבע לא זכו לחזות.  מעניין לשים לב שחז"ל בחרו להדגיש דווקא את אופן הניראות של הנס, "ראתה שפחה על הים", יותר מאשר השינוי האוביקטיבי שהתרחש בסדרי בראשית. על מנת לנסות להבין את משמעות הנס ואת הצורך באופן המדויק בו הנס אירע נצטרך לבחון קודם כל את החוויה האנושית של המתבונן באותה השעה.

מעבר בני ישראל בין קירות הים הקפואים הוא סיטואציה מרחבית משונה. מה הרגישו בני ישראל באותה שעה? בניסיון לדמיין את התחושה נתבונן בתיאורים הרבים המתארים את המקום שנוצר. התיאור הראשון לתופעה הניסית בפרשתינו הוא תיאור "אוביקטיבי"  של מה שאירע: "וישם את הים לחרבה ויבקעו המים". תיאור זה מדמה את המים ליחידה אחת הנשברת לשני חלקים ומאפשרת מעבר של בני ישראל בין השברים. הדימוי של השבר חוזר על עצמו במקומות אחרים גם כן. בתהילים לדוגמא מתואר הקב"ה כגוזר ים סוף לגזרים. במשנה כשרוצים להדגיש קושי מיוחד השתמשו בביטוי קריעת ים סוף : "קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף". הדומה בכל אלו הלשונות שהם מתארים מציאות של הרס. הים השלם נהרס, נשבר, ונחצה לשניים עבור בני ישראל לעבור בתוכו.

מנגד, התורה בפרשתינו מוסיפה תיאור נוסף מנקודת מבטם של בני ישראל:" ויבואו בני ישראל ביבשה בתוך הים, והמים להם חומה מימנם ומשמאלם". בפסוק זה אנו רואים מציאות שונה לגמרי. יש כאן תיאור של בנייה. החומות, שאומנם עשויים ממים, מתארים מציאות של מרחב המוגדר ע"י קירות בנויים. נקודת הראות של בני ישראל קשורה לחוויה אותם הם עברו בעמדם במרחב הזה שבין כותלי הים ולא בהכרח תלויה במציאות האוביקטיבית.

מדוע חומות? לפני שננתח את מהות החומות נוכל להיזכר בסיפור בלעם בן בעור, נביא הגויים, אשר נמצא בסיטואציה מרחבית דומה. לצורך השוואה, בלעם רוכב על אתונו כשמופיע לפניו מלאך ה' וחוסם לו את המעבר. בלעם נמצא אז "במשעול הכרמים, גדר מזה וגדר זה...אשר אין דרך לנטות ימין ושמאל". בשני הסיפורים יש גורם מאיים, אצל בני ישראל יהיה זה המצרים מאחור ואצל בלעם זה המלאך מלפנים. לשניהם אין לאן לברוח לצדדים, לבני ישראל חומות של מים מימין ומשמאל ולבלעם גדר מימין ומשמאל. אני רוצה לטעון שיש כאן שוני מהותי בין הגדרות של בלעם לחומות של בני ישראל. בעוד שהגדרות מצידיו של בלעם יוצרים אצלו לחץ וחושפים אותו בפני המלאך, החומות של הים נועדו כהגנה לבני ישראל. חומות במהותן מגינים על יושביהם ומעניקים להם תחושת ביטחון. "והמים להם חומה" ולכן בני ישראל יכלו להיכנס לים בביטחה בידיעה כי החומות מגינים עליהם מפני הים.

בכלל, במקרא אנו נמצא כי חומות ממלאים שני תפקידים. האחד הוא להוות מגן עבור אנשים. דוגמא לכך אנו מוצאים בנבואת הנביא זכריה, מאחרוני תקופת הנביאים, המנבא כי ה' יהיה לירושלים " חומת אש סביב". רש"י מפרש את חומת האש כמגן רעיוני לעיר. כלומר, לא עצם הבניין הפיזי הוא הקובע כי אם התפקיד אותו החומה ממלא. התפקיד השני של החומה הוא להוות גבול של מקום. בנבואת הנביא יחזקאל על אחרית הימים בימי מלחמת גוג ומגוג מתואר מצב של ביטול  כל הגבולות: "ונהרסו הרים ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תיפול". כאן, האלמנט הפיזי הבנוי הוא הקובע. נפילת החומה הוא סימן לביטול הגבולות. באופן דומה פוסק המשנה לגבי מעשר שני, פירות שהאדם צריך לאכול בירושלים, ש" מעשר שני נאכל לבעליו לפנים מחומות ירושלים". כלומר הגבול של ירושלים המתיר את האדם לאכול מפירות המעשר הוא החומה של העיר. החומות מסמנות גבול גם לגבי קריאת המגילה בפורים. כל מקום שהיה מוקף חומה מימות יהושע חוגג את פורים בט"ו באדר ולא בי"ד אדר. אנו רואים לפי זה שגבול של מקום נקבע דווקא לפי תוואי החומה. בהקשר זה החומה לא יכולה להיות מטפוארה אלא דווקא הנוכחות הפיזית היא הקובעת.

נחזור לדון בחומות המים בים סוף. הסברנו כבר שהחומות היוו מגן עבור בני ישראל שאיפשר להם לדרוך לתוך הלא נודע בביטחה. בנוסף לזה נראה לי שניתן לפרש את החומות גם במובן של גבול. קריעת ים סוף מפריד בין בני ישראל כעבדים לבני ישראל כעם עובד אלוהיו. פרופסור ישעיהו ליבוביץ מציין שפרשתינו מחולקת לשני חלקים: ההצלה של בני ישראל מהמצרים וההתעוררות של בני ישראל למציאות חדשה ותחילת ההתמודדות שלהם כעם. ים סוף הוא הגבול בין שני עולמות אלו. הם נאלצים לעבור דרך מרחב שכל כולו ניסי על מנת לחצות את הגבול למציאות של גאולה.

מעניין לשים לב כי את חומותיו של מצרים פגשנו גם בכניסה למצרים כשיעקב וביתו יורדים למצרים. רש"י בתחילת ספר שמות מסביר לנו מדוע אמו של משה קרויה "בת לוי" ומסביר לנו שיוכבד נולדה בבואה למצרים "בין החומות". הכניסה לשעבוד היה בין החומות והגאולה ממנו היה גם כן בין החומות.

נסיים עם הערה אחרונה לגבי חשיבותן של החומות בים סוף. בחג הסוכות בזמן תפילת ההושענות אנו קוראים פיוט שחיבר ר' אלעזר הקליר, פייטן ארץ ישראלי מהמאה ה-6. בפיוט זה מסוכם בקצרה תולדות עם ישראל. במהלך הפיוט עובר הפייטן לתאר את הקשר בין עם ישראל לקב"ה. הפיוט פותח במילים "אום אני חומה". כלומר, הקשר בין עם ישראל לקב"ה מתחיל בנאמנות של האומה כ"חומה". האם יש קשר לחומות של קריעת ים סוף? אולי.